מאת: א. פיליפס אופנהיים

הזמן הוא טרום מלחמת העולם הראשונה. אנגליה שקועה בתנומת קונספציה עמוקה ומתוקה. היא מאמינה כי גרמניה שוחרת שלום וכל מעייניה נתונים להתפתחות כלכלית וסחר בינלאומי בלבד. התחמשותה והתעצמותה הצבאית של גרמניה ידועות היטב לציבור האנגלי ומנהיגיו, אך הדרגים הבכירים מסבירים זאת בהתעצמות לצרכי הגנה, ונותנים יד לקיצוץ נרחב בצבא ובצי.

דיפלומט בריטי צעיר המוצב בברלין נקלע לתקרית דיפלומטית-רומנטית, שבעקבותיה הוא מוחזר ללונדון ומושעה מהשירות הדיפלומטי. בדרכו חזרה ברכבת הוא נתקל בתעשיין גרמני מצליח, כובש לב ורב קסם, המשווק את מוצריו באנגליה, ולצד זאת מפעיל בה רשת מרגלים נרחבת.

בשובו ללונדון, מנסה הדיפלומט המושעה להביא את המידע לגורמים בכירים, אך נתקל בזלזול ובצחוק. התעשיין הגרמני מזהה את אכזבתו ותסכולו, ומציע לו לבגוד בארצו לטובתה שלה. לדבריו, הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לאנגליה הוא מלחמה קטנה, כשיקוי מטהר, כדי שתתעורר מתרדמתה ותשוב אל חושיה.

את הספר המודפס ניתן למצוא באמזון כאן

את הספר הדיגיטלי ניתן למצוא באתרי הספרים הדיגיטלים: עברית, מנדלי, ספריאפ

קטע מתוך הספר

במשך שתים־עשרה השנים האחרונות," הצהיר, "מאז שנכנסתי לתפקיד למעשה, רוחות הרפאים של המרגלים הגרמנים הללו עלו למדינה משהו כמו חמישים אלף לשנה. רק לאחרונה הגענו לאימוץ השקפה רחבה יותר על המצב, שאותה אני מנסה ל… האם אוכל לומר 'להביע'? גרמנים במדינה הזו, ובמיוחד אלו בעמדות נחותות יחסית, כמו סַפָּרים ומלצרים, נחוצים לנו מבחינת המשק. כל עוד הם מרוויחים את לחמם בצורה מכובדת, מצייתים לחוקים שלנו ומשלמים את המיסים שלנו, הם ברוכים כאן. איננו רוצים להפריע להם שלא לצורך. במקום זאת אנחנו רוצים להציע להם הגנה מלאה מטעם המדינה שבה הם בחרו לעסוק בעבודה בעלת ערך."

"מעניין מאוד," העיר נורגייט. "שמעתי את נקודת המבט הזו בעבר. פעם חשבתי אותה לשכל ישר. היום אני חושב שזה קשקוש אקדמי. נשאיר לרגע את הגרמנים שעובדים בערים שבפנים הארץ, אני תוהה אם אתה מבין שאין אף נמל באנגליה שאין בו זרם של גרמנים שעוסקים בעבודות שאתה מדבר עליהן."

"ובאופן כללי," הסכים טיירט בחיוך, "הם מוזמנים בהחלט לכתוב הביתה לחברים וקרובים כל שבוע, ולספר להם כל מה שהם רואים שקורה סביבם, כל מה שהם יודעים עלינו."

***

אבל הגעתי למסקנה שהדיפלומטיה החשובה ביותר שנדרשת כיום לאנגלים, היא לטפח יחסים מיטיבים ומבוססי אמון עם גרמניה. תפיסה זו התפשטה בקבינט במהלך השנתיים האחרונות. אני מוכן לקחת על עצמי את חלקי באשמה או השבח, תלוי במה שיזכה לו הרעיון בעתיד. תקוותנו היא שכשהממשלה הנוכחית תשלים את כהונתה, אחת מטענות הזכות העיקריות לטובתה מבחינת הציבור וההיסטוריה, תהיה שיפור יחסינו עם גרמניה. בהחלט איננו רוצים להפריע לביטחון הגובר בין שתי המדינות בחקירות מיותרות ומסורבלות. בקיצור, אנחנו מאמינים שגישתה של גרמניה כלפינו היא ידידותית, ומתכוונים להתייחס אליה באותה רוח."

"הגד לי," שאל נורגייט, "האם זאת הסיבה שכל התוכניות להרחבת הצבא נגנזו? האם זאת הסיבה לכל הצרות עם המועצה הצבאית?"

"אכן," הודה הבלטווייט. "אני סומך עליך, נורגייט, ורואה בך ידיד. אומר לך מה יודעים כל האנשים האחראיים. הגענו למסקנה שאין כל סיכוי שהשלום באירופה יופר. הגענו למסקנה שהתרבות האנושית הגיעה למקום שבו משאבי הנשק הפכו למיותרים לגמרי. לא אכפת לי לומר לך שמשבר הבלקן זימן הזדמנות לכל אחת מהמעצמות לפתוח במלחמה אילו רצו בכך. אף אחד לא קידם את השלום באומץ רב יותר מאשר גרמניה. אף אחד אינו רוצה מלחמה. לגרמניה אין מה להרוויח מכך, אין לה איבה כלפי צרפת, גם לא כלפי רוסיה, לאף אחת משתי המדינות האלו אין כוונה, ולו הקטנה ביותר, לפלוש לגרמניה, עכשיו או בכל זמן אחר. מדוע שיפלשו? העניין של אלזס-לוריין גמור. אם מחוזות אלו יחזרו אי פעם לצרפת זה יהיה באמצעים פוליטיים ולא בניסיון מטורף לחטוף אותם בכוח."

"אגב," שאל נורגייט, "מה עם ההתחמשות העצומה של גרמניה? מה עם חיל הים שלה? מה עם הרוח הצבאית השולטת למעשה במדינה?"

"ביליתי שלושה חודשים בגרמניה במהלך השנה האחרונה," ענה הבלטווייט. "אמונתי האיתנה היא שההתחמשות והצי נחוצים לה כדי לשמור על מקום של כבוד בקרב העמים. יש לה את רוסיה מצד אחד וצרפת מהצד השני, שתיהן בנות ברית ביניהן שפוקחות עליה עין כל הזמן. ובשנים האחרונות אנגליה תורמת את חלקה בכל הזדמנות ומפלרטטת עם צרפת. מה מדינה יכולה לעשות מלבד לחזק את עצמה מספיק כדי להתגונן מפני התקפה נטולת פרובוקציה מצדה?

את הספר המודפס ניתן למצוא באמזון כאן

את הספר הדיגיטלי ניתן למצוא באתרי הספרים הדיגיטלים: עברית, מנדלי, ספריאפ